2026
כמעט שלוש שנים עברו מאז 7 באוקטובר, ובנימין נתניהו עדיין לא אמר את המשפט הפשוט ביותר שמנהיג חייב לעמו: "זה קרה במשמרת שלי ואני האחראי"
במקום זה קיבלנו האשמות כלפי הרמטכ"ל, כלפי השב"כ, כלפי המפגינים, כלפי היועמ"שית,
וכלפי כל מי שאינו נתניהו.
זו לא רק שאלה של כבוד- מנהיג שאינו מסוגל להודות בכישלון גם אינו מסוגל ללמוד ממנו.
הבעיה איננה רק 7 באוקטובר
הטבח לא נולד בחלל ריק. הוא הגיע אחרי שנה שבה הממשלה השקיעה את מרצה ברפורמה משפטית שפיצלה את העם, הרחיקה טייסים ומילואימניקים, והתעלמה מאזהרות מפורשות של ראשי מערכת הביטחון שהאויב רואה את הסדק ומתכונן
לנצל אותו. הוא הגיע אחרי שנים של מדיניות שראתה בחמאס "נכס" שאפשר לנהל, והעבירה אליו כסף קטארי במזוודות.
ואחרי הטבח? סירוב עיקש להקים ועדת חקירה ממלכתית, כלי שישראל הקימה אחרי מלחמת יום כיפור ואחרי כל אסון לאומי גדול. ממשלה שאין לה מה להסתיר אינה פוחדת מחקירה.
לכל זה מצטרפים ניהול המדינה בצל משפט פלילי, ופטור גורף מגיוס לחרדים דווקא בשנים שבהן משפחות מילואימניקים קורסות תחת הנטל. ראש ממשלה שתלוי בשותפיו כדי לשרוד פוליטית, ייתן להם כל מה שיבקשו. ושותפיו ביקשו הרבה.
מה מציע אייזנקוט
גדי אייזנקוט אינו פוליטיקאי מבריק, וזה בדיוק העניין. הוא איש שהגיע מגולני, פיקד על פיקוד הצפון, שימש רמטכ"ל, ובמלחמה הזו שילם את המחיר הכבד ביותר שאב יכול לשלם: בנו גל ואחיינו מאור נפלו בעזה. הוא נכנס לקבינט המלחמה מתוך אחריות, ויצא ממנו כשהבין שההחלטות מתקבלות משיקולים של הישרדות פוליטית ולא של ביטחון.
אייזנקוט התחייב להקים ועדת חקירה ממלכתית לכשלי 7 באוקטובר, והרכיב רשימה עם אנשי ביטחון ומקצוע, כשבמקום השני בה עומד ראש השב"כ לשעבר יורם כהן. הוא מדבר על שוויון בנטל, על איחוי השסע, ועל חזרה לממלכתיות. אפשר להתווכח עם עמדותיו, אבל קשה לטעון שהוא עושה זאת בשביל עצמו.
הבחירה האמיתית
הבחירות האלה אינן בין ימין לשמאל. אייזנקוט הוא איש ביטחון שמרן, שמשך אליו גם מצביעי ליכוד ותיקים. הבחירה היא בין מנהיג שרואה בכל משבר איום על עצמו, לבין מנהיג שרואה בו משימה. בין פוליטיקה של "הם נגדנו" לבין ניסיון לחבר מחדש עם שבור.
ישראל אינה צריכה עוד קדנציה של סיסמאות על "ניצחון מוחלט". היא צריכה מישהו שיגיד את האמת, ייקח אחריות ויבנה מחדש. ב־27 באוקטובר יש לנו הזדמנות לבחור בו.
מאת: אנונימי
