"מילואימניק שלא משתחרר לעולם"
הבעיה שמובילה הקבוצה חושפת כשל מערכתי: בעוד שהוועדים של ראשי האוניברסיטאות והמכללות גיבשו מתווה אחיד למילואימניקים - כלומר למי ששירתו מספר ימי מילואים מסוים בסמסטר, שכולל הקלטות, מועדים מיוחדים ופטורים מנקודות זכות, מילואימניק שנפצע אינו זכאי עוד למתווה הזה ברגע שאינו מגויס במהלך הסמסטר - והוא עובר למעמד של נכה צה"ל. "אותו מילואימניק שנפצע חוזר לתואר ומגלה שאין לו אבא ואימא", מסביר לוי. "מה שלא מבינים בטכניון, זה שנכה צה"ל הוא מילואימניק שלא משתחרר אף פעם. כשהצבא במלחמה - גם אנחנו".
מציאות זו נובעת מהיעדר הנחיה גורפת בנושא. במועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מסרו בנושא כי קיים קושי לגבש מתווה רוחבי אחיד לאוכלוסייה של כלל נכי צה"ל והפוסט טראומטיים, ולכן מקודם מענה של "חליפה אישית" לכל סטודנט. כתוצאה מכך, כ-2,500 סטודנטים נכי צה"ל שאמורים להמשיך השנה את לימודים, לפי נתונים של משרד הביטחון - נתקלים במציאות אבסורדית שבה כל מוסד מעניק זכויות שונות: מבדיקת N12 עולה כי בעוד מוסדות כמו אוניברסיטת תל אביב, חיפה והמכללה למינהל מעניקים לנכי צה"ל (בתל אביב לנכי צה"ל מחרבות ברזל ספציפית) הקלטות שיעורים ומועדים מיוחדים, בטכניון ובמוסדות נוספים נצמדים למענה פרטני בלבד.
רותם (שם בדוי), הלום קרב מ"חרבות ברזל" הלומד בטכניון, מעיד כי עובדת סוציאלית באגף השיקום אמרה לו במפורש שעדיף לו כנכה צה"ל לעבור ללמוד במוסד אחר: "אני מרגיש שבטכניון כל יום אני מגיע לקצה, שאני יותר נכה מאשר סטודנט", הוא אומר ל-N12. "ביקשתי הקלטות לשיעורים כי אני לא מסוגל לשבת בחדר סגור עם מאות אנשים. הם אומרים לי שאין דבר כזה. ביקשתי חדר פרטי לפחות שאוכל להגיע אליו לצפות בשיעורים, כי קשה לי להיות במקום שבו יש מי שדובר ערבית. לא הסכימו. באגף השיקום אמרו לי שיותר קל להם לפנות לאוניברסיטת תל אביב בדרישות כאלה מאשר לטכניון. אני צריך לשנות את כל החיים שלי כי אין במקום שאני לומד בו נגישות?!" הוא שואל.
"בגלל המצב הזה יש רכיבים מהציון שאני צריך לוותר עליהם. למשל, נקודות על נוכחות בשיעורים. אפילו דברים בסיסיים כמו חנייה - אמרו לי שאני יכול לחנות רק בחניית נכים. אם אין מקום - אין לי איפה לחנות. הייתי צריך להילחם על לקבל שיעורים פרטיים. כל דבר זה מלחמה, אני כבר לא יכול יותר".
רותם אמור להתחיל את שנת הלימודים היום ולא יודע אם יצליח להגיע. "אני מרגיש שאני קורס וזה פוגע בבריאות שלי ובשיקום שלי. אפילו כלב שירות, שצריך סדנה כדי לקבל אותו - אמרו לי בטכניון, תדחה את הסדנה, הלימודים קודם. הטכניון יודע לעשות את זה, לתת הקלטות לשיעורים, אבל הם משחקים אותה ראש קטן. מה אני כבר מבקש? לחזור לחיות, להשתקם. אני באמת רוצה להיות כמו כל סטודנט אחר אבל חייב את ההתאמות האלה, אז למה צריך להילחם בי כל כך? כשהמדינה ביקשה - אני נתתי הכול. איך אני יכול להגיע לכל השיעורים אם יש לי 8 טיפולים בשבוע?"
"אתה לא נראה נכה"
שי, סטודנט להנדסת מכונות בטכניון שיחל השבוע שנה רביעית, הוא נכה צה"ל שנפצע בגבו לפני כעשור במהלך שירותו כלוחם, אך בשל כאבים מטופל כיום בקנאביס רפואי. גם הוא מתאר את הקשיים מול הטכניון בקבלת התאמות כנכה: "כשאתה פונה לרכזת נגישות, למשל הייתי צריך תוספת זמן במבחנים, היא אומרת לך אתה צריך להראות לי מסמכים מרופא עדכניים. אבל אני אומר לה כתוב במפורש שאני נכה לצמיתות, והינה מסמך מלפני איקס זמן שמראה שאני תלוי בקנאביס רפואי כי אני לא מגיב לטפולים. היא אומרת לי אתה לא נכה לצמיתות", דבר אחר שהוא מתקשה איתו זה האכיפה של מקומות הישיבה לנכים. "בכל כיתות הלימוד יש מקומות ייעודיים לנכים, והכניסה לשם נגישה. אבל זה לא מעניין אף סטודנט, ולא מעט פעמים הייתי צריך לדרוש את המקום שלי ונאמרו לי משפטים כמו 'אתה לא נראה נכה'. וכשאתה פונה למרצה - הם לא אומרים להם לקום".
גם הוא מלין על עניין ההקלטות. "עם הפציעה הזו כל יום אתה קם אחרת. יום אחד אתה יכול להיות בסדר ויום אחר עם כאבים או לא יכול לקום מהמיטה, כמו משותק, כי הרגל שלך פתאום לא מגיבה. זה יוצר מצב של חוסר שוויון, כי אני לא יכול לקבל אותו יחס שסטודנט אחר יכול להגיע כל יום. וכל פעם מחדש צריך להסביר למרצים את הבעיה. וכשאתה מסביר אתה מרגיש אטימות וחוסר יכולת שלהם להבין את המצב".
כחלק מהמאבק שלהם פנתה קבוצת הסטודנטים לפורום יהלומי קרב ולמכון ירושלים לצדק, שמייצג אותם מול הטכניון. "התאמות נגישות אינן הטבה או פריווילגיה, אלא הדרך לאפשר לאדם עם מוגבלות ללמוד ולהיבחן באופן שוויוני", אומר עו"ד גיא אקוקה, ממכון ירושלים לצדק, המייצג את הסטודנטים. "ההתנהלות הזו מעלה חשש ממשי לפגיעה בזכויותיהם של הסטודנטים הפצועים ובחובות המוטלות על מוסד אקדמי מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לא ייתכן שפצוע פוסט-טראומטי יידרש בכל פעם מחדש לחשוף את סיפור הפציעה שלו בפני מרצה אחר, לפתוח את הפצע מחדש ולקוות שיזכה להתחשבות. הזכות לשוויון משמעותה שהסטודנט יוכל ללמוד ולהשלים את התואר כמו כל אדם אחר, והמוסד האקדמי הוא שנדרש לבצע את ההתאמות הנדרשות כדי לאפשר זאת". אקוקה מזהיר כי אם הטכניון לא ישנה מהתנהלותו - הם לא יהססו גם לפנות לבית המשפט בנושא.
התגובה של הטכניון:
הטכניון מוקיר ומחבק את כלל הסטודנטיות והסטודנטים ששירתו ומשרתים את מדינת ישראל במילואים ובמיוחד את אלה הנושאים עמם פגיעות פיזיות או נפשיות כתוצאה משירותם. אנו שומעים ומכבדים את תחושת הקושי שעליה מצביעים חלק מהסטודנטים, ומחויבים להמשיך לעשות ככל יכולתנו כדי לאפשר להם להשתלב, להתקדם ולהצליח בלימודיהם.
