המתווכים ממשיכים להעביר הצעות בין איראן לארצות הברית, אך הניסיון לפתוח זמנית את מצר הורמוז כבר נכשל. בטהרן משאירים פתח להסדר ודורשים ערבויות, בזמן שהתקשורת השמרנית מאיימת בהסלמה מול ישראל. בתוך איראן, הוויכוח עוסק בשאלות יומיומיות יותר: מי יקבל סיוע למזון, מדוע האזרחים נדרשים להוכיח מחדש את זכאותם, ומתי הבטחות הממשלה הופכות למעשים.
הצטרפו אל ערוץ ה-JCFA בוואסטאפ
הצטרפו אל ערוץ הטלגרם שלנו לעדכונים
המסרים עוברים בין הצדדים, הספינות עדיין מחכות
קטאר מאשרת כי היא ממשיכה לתווך בין איראן לארצות הברית וכי הצדדים מחליפים עמדות והצעות, למרות הקשיים. עם זאת, הניסיון להגיע לפתיחה זמנית של מצר הורמוז במסגרת המפגש בצלאלה לא הצליח.
דובר משרד החוץ הקטרי, מאג'ד אל-אנצארי, הבהיר כי מדינות המפרץ מעדיפות פתרון דיפלומטי, אך מתאמות ביניהן עמדות ואינן מוכנות שפגיעה בשטחן תישאר ללא תגובה מרתיעה. הדברים ממקמים את קטר בתפקיד כפול: היא משמשת מתווכת בין טהרן לוושינגטון, ובמקביל מייצגת את החשש של שכנות איראן מפני התרחבות העימות.
המשך חילופי ההצעות מעיד שהערוץ המדיני פעיל. הוא עדיין אינו מעיד שהצדדים הסכימו על התנאים לפתיחת המצר או על מתווה רחב יותר להפסקת הלחימה.
המסגרת האיראנית למגעים הופיעה בנאומו של שר החוץ עבאס עראקצ'י. הוא הציג נכונות לדיאלוג לצד דרישה לערבויות אמינות, וסיפר על תוכנית שהועברה באמצעות קטר להחזרת התנועה הימית הרגילה בתוך שבעה ימים, אם התנאים שהציבה איראן יתמלאו. לא ברור אם הצד השני קיבל את התוכנית או אם שבעת הימים כבר החלו להיספר. בשלב זה מדובר בהצעה איראנית מותנית, לא בלוח זמנים מוסכם לפתיחת הורמוז.
עראקצ'י מנסה לשמור על איזון עדין: להציג את איראן כמי שמוכנה להסדר, בלי ליצור רושם שהיא נסוגה תחת לחץ. לכן הדלת לדיפלומטיה נשארת פתוחה, אך המעבר דרכה כפוף לתנאים שמאפשרים לטהרן להציג כל הסכמה כהישג ולא כוויתור.
גם עיראק בתמונה, אך עדיין לא ברור באיזה תפקיד
עראקצ'י נפגש בבגדאד עם ראש ממשלת עיראק, עלי פאלח אל-זיידי. לפי ההודעה שפורסמה לאחר הפגישה, השניים דנו בהתפתחויות האזוריות וביחסים בין המדינות.
לא נמסרו פרטים על הצעה חדשה, מסר שהועבר מארצות הברית או הסכמה הנוגעת להורמוז. עצם המפגש מלמד על פעילות דיפלומטית ענפה, אך אינו מוכיח שעיראק הצטרפה רשמית למאמץ התיווך.
ההבחנה הזאת חשובה במיוחד בתקופה שבה כל פגישה אזורית מוצגת במהירות כחלק מהדרך להסכם. מספר המתווכים והמפגשים גדל, אבל השאלה המעשית נשארת ללא תשובה: אילו ערבויות יספיקו לאיראן, ומה היא תהיה מוכנה לתת בתמורה.
האיום על ישראל הגיע מכיהאן, לא מהצבא
במקביל לשיח על תיווך, העיתון השמרני כיהאן הציג פגיעה במתקני הגרעין בישראל כתגובה אפשרית לתקיפה באזור כוה-כלנג. המאמר חיבר את האיום לטענה רחבה יותר בדבר היחלשות הכוח האמריקאי ועלייתו של סדר אזורי בהובלת "ההתנגדות".
זהו איום שפורסם בעיתון המזוהה עם המחנה הנוקשה, לא הודעה של מפקדה צבאית ולא אישור לכך שמתקני הגרעין בישראל נבחרו כמטרות מבצעיות.
למרות זאת, לפרסום יש משמעות. בזמן ששר החוץ מדבר על דיאלוג ועל ערבויות, כיהאן מציג לקוראים תרחיש שבו כל הסלמה נענית בהסלמה חריפה יותר. שני המסרים מאפשרים לטהרן לנהל משא ומתן בלי לוותר על האיום הצבאי, אך אין בהם כשלעצמם הוכחה למחלוקת בתוך הנהגת איראן.
גם הדרישה האמריקאית בסוגיית הגרעין הוצגה בתקשורת האיראנית בטון תקיף. לפי דיווח שהובא באמצעות אל-ג'זירה, סגן נשיא ארצות הברית ג'יי די ואנס דורש מאיראן להתחייב שלא לשקם את תוכנית הגרעין שלה.
הדיווח האיראני הציג את הדרישה כמופרזת. מכיוון שהנוסח האמריקאי המקורי לא נבדק במסגרת הסקירה, נכון לראות בפרסום עדות לאופן שבו המסר הוצג לקורא האיראני. בטהרן מחברים את הדרישה הזאת לחשש שהמגעים אינם נועדו רק להסדיר את הביטחון הימי, אלא להגביל לאורך זמן את היכולת הגרעינית של איראן.
מכלית נוספת בוערת, והצי האיראני דורש תיאום
הצי האיראני הודיע כי איתר מכלית בוערת ממזרח למצר הורמוז, וטען שמעבר בטוח באזור מחייב תיאום עם הכוחות האיראניים.
הפרסום אינו כולל זיהוי מלא של המכלית או ראיות המאפשרות לקבוע מה גרם לשריפה. לכן אין בסיס לקבוע שהספינה נפגעה בפעולה איראנית או שהאירוע קשור ישירות לעימותים הקודמים במצר.
חשיבות ההודעה נמצאת במסר הנלווה אליה. איראן מציגה את עצמה כגורם שכל ספינה חייבת לתאם איתו את המעבר, בדיוק בזמן שהמתווכים מנסים לגבש מנגנון שיחזיר את השיט לשגרה.
כך נוצר פער בין הדיון המדיני לבין המציאות בים. הדיפלומטים מדברים על פתיחה אפשרית של המצר, והצי האיראני ממשיך להבהיר כי השליטה בתנועה תישאר בידיו.
בתוך הממשלה מודים שהרעיונות נתקעים בדרך לביצוע
לצד ההתפתחויות האזוריות, הביקורת בתוך איראן מתמקדת בתפקודו של המנגנון הממשלתי. פרוואנה מאפי, חברת המועצה המרכזית של מפלגת כארגוזאראן סאזנדגי, תיארה לחץ כלכלי שפוגע גם בשלוותם הנפשית של האזרחים.
מאפי קראה לצוות הנשיאות להקשיב להצעות מומחים, להעביר אותן למקבלי ההחלטות ולעקוב אחר יישומן. לדבריה, רעיונותיו של הנשיא מאבדים מהירות כאשר הם נכנסים למדרג המינהלי.
הביקורת שלה אינה מתמקדת רק בזהותם של בעלי התפקידים. היא מצביעה על מערכת שבה הצעה יכולה לזכות בתמיכת הנשיא ועדיין להתעכב בין לשכות, ועדות ודרגים מבצעים. מבחינתה, שינוי חלקי בהרכב הצוות אינו מספיק ללא מנגנון שמוודא שההחלטות מגיעות לביצוע.
זוהי ביקורת מתוך המחנה הרפורמיסטי, שמפרידה בין כוונותיו של הנשיא מסעוד פזשכיאן לבין תפקוד המערכת שסביבו. מאפי מדברת על תחושות הציבור, אך לא הציגה סקר שמאפשר לקבוע עד כמה עמדתה מייצגת את כלל האוכלוסייה.
גם מינוי שר הביטחון מחכה להחלטה על אופן ההצבעה
הפרלמנט נערך להצבעת אמון במהרדאד אח'לאקי, מועמד הממשלה לתפקיד שר ההגנה, אך עדיין לא הוחלט כיצד בדיוק תיערך ההצבעה.
חבר נשיאות המג'לס עלירזא סלימי אמר כי נבחנות אפשרויות אלקטרוניות או משולבות, וכי ההכרעה תתקבל בנשיאות הפרלמנט. לדבריו, רוב הצירים נוטים לתמוך במועמד, אך מדובר בהערכה ולא בתוצאת הצבעה.
הדיון הטכני ממחיש את ניסיונו של הפרלמנט להמשיך בהליכים מוסדיים בזמן שהמליאה אינה פועלת במתכונת רגילה. הוא גם מראה עד כמה גם החלטה מרכזית כמו מינוי שר ביטחון תלויה כעת בהתאמות שמתגבשות תוך כדי תנועה.
אח'לאקי עדיין לא אושר לתפקיד, והערכת התמיכה בו אינה מחליפה הצבעת אמון.
הסיוע למזון הפך למבחן של הביורוקרטיה
המועד להגשת בקשות להגדלת הקאלאברג, האשראי הממשלתי לרכישת מוצרי יסוד, הוארך עד חצות 19 באוקטובר. ב-18 באוקטובר מיועד הרישום לראשי משקי בית שהספרה האחרונה במספר הזיהוי שלהם היא 5 עד 9. ביום האחרון יוכלו להירשם כלל הזכאים, ללא חלוקה לפי ספרות.
הגשת בקשה אינה מבטיחה שהסיוע יאושר. היא רק מכניסה את המשפחה להליך בדיקת הזכאות.
סגן יו"ר הוועדה החברתית בפרלמנט, עלי ג'עפרי-אד'ר, טען כי התנאים החדשים אינם תואמים את ההבטחות שניתנו לציבור. הוא דרש להגדיל את סכום הסיוע בהתאם לאינפלציה וללא תנאים נוספים, וקשר בין תמיכה כלכלית לבין יכולתו של הציבור להמשיך להתמודד עם המלחמה ועם יוקר המחיה.
מדובר בעמדתו של חבר פרלמנט. ללא בחינה מלאה של החוק ושל הוראות הביצוע, אי אפשר לקבוע על סמך דבריו בלבד שהממשלה הפרה את הדין. הביקורת שלו עדיין נוגעת בנקודה רחבה יותר: המדינה קוראת לאזרחים לגלות עמידות, אך התמיכה שהיא מציעה להם מותנית בהליך נוסף של הוכחת זכאות.
ג'עפרי-אד'ר שאל גם מדוע אזרחים נדרשים להזין מחדש מידע שכבר נמצא במאגרי המדינה. לדבריו, הדרישה יוצרת הוצאות, תורים ותסכול, ולא הוצג לוועדה הסבר מספק לפני תחילת הביצוע.
הטענות על הוצאות ותורים לא נבדקו באופן עצמאי. עם זאת, השאלה שהוא מעלה פשוטה: אם המינהל מחזיק בנתוני ההכנסה והזהות של האזרחים, מדוע האחריות להוכיח את הזכאות שוב מוטלת על המשפחה שמבקשת עזרה?
תוכנית בשם "אפס אינפלציה" אינה מעלימה את האינפלציה
עיריית טהרן מקדמת תוכנית לייצוב מחיריהם של 12 מוצרים בסיסיים למשך חצי שנה, ובהמשך מבקשת להרחיב את הרשימה ל-15 מוצרים.
השם שניתן לתוכנית, "אפס אינפלציה", נשמע רחב בהרבה מההבטחה המעשית שלה. היא אינה עוצרת את העלייה הכללית במחירים, אלא מנסה לשמור על מחיר קבוע בסל מוגבל של מוצרים.
הצלחת התוכנית תלויה בשאלות שעדיין לא קיבלו תשובה מלאה: מי יממן את ההפרש בין עלות המוצר לבין המחיר לצרכן, האם האספקה תישאר רציפה, וכמה משפחות יוכלו לרכוש את המוצרים בפועל.
אם המימון יתבסס על הרחבת אשראי ללא מקור יציב, ייתכן שההקלה המיידית תיצור לחץ אינפלציוני נוסף בהמשך. זהו ניתוח כלכלי ולא תוצאה שכבר נמדדה, אך הוא מחדד את הפער בין שם התוכנית לבין היקפה.
מבחינת משפחה בטהרן, השאלה אינה אם העירייה הצליחה להקפיא מחיר על הנייר. השאלה היא אם המוצר יישאר על המדף ובאיזו כמות יהיה אפשר לקנות אותו.
כשהחלב יקר מדי, הסיוע כבר הופך לשאלה בריאותית
מנהל תחום שיפור תזונת הציבור במשרד הבריאות, אחמד אסמאעילזאדה, העריך כי צריכת מוצרי החלב באיראן עומדת על כמנה אחת ביום. ההמלצה לרוב קבוצות הגיל היא שתיים עד שלוש מנות.
לדבריו, הצריכה הנמוכה נובעת גם מהמחירים וגם מאמונות שאינן מבוססות מדעית. הוא סיפר כי משרד הבריאות הציע לפרלמנט להקצות אחוז אחד מתשלומי המס של מפעלי המזון לתוכניות תמיכה תזונתית.
מדובר בהצעה שטרם אושרה, והערכת הצריכה נמסרה בידי הבכיר ללא פרסום של מאגר הנתונים שעליו היא מבוססת.
הדברים מרחיבים את הדיון בקאלאברג. השאלה אינה רק כמה תומאן מקבלת כל משפחה, אלא מה היא יכולה לקנות בהם. כאשר הסיוע אינו מדביק את העלייה במחירים, מוצרים בעלי ערך תזונתי גבוה הופכים בהדרגה למותרות.
גם בתוך הממשלה מזהירים מפני החשדנות כלפי הציבור
ראש ארגון הגנת הסביבה וסגנית הנשיא, שינא אנצארי, הזהירה כי גישה ביטחונית מגבילה עלולה להרתיע אזרחים מפעילות בארגוני סביבה. היא קראה להסיר חסמים ולעודד השתתפות ציבורית.
אין בדבריה הודעה שהמגבלות כבר הוסרו. חשיבותם נמצאת בכך שבכירה בממשלה מצביעה בגלוי על המחיר של החשדנות כלפי פעילות אזרחית.
המדינה זקוקה לידע ולנוכחות של ארגונים אזרחיים כדי להתמודד עם זיהום, מחסור במים, שריפות וסיכונים סביבתיים. כאשר פעילות כזאת נתפסת מראש כאיום ביטחוני, הממשלה מוותרת על שותפים שיכולים לסייע לה בדיוק בתחומים שבהם יכולתה מוגבלת.
הביקורת הזאת מתחברת לדבריה של מאפי על התפקוד הנשיאותי. בשני המקרים, הבעיה אינה מחסור ברעיונות. היא נמצאת במערכת שמתקשה להקשיב, לשתף ולבצע.
טהרן אינה בטוחה משיטפונות – האמנם?
שני דיווחים על סכנת הצפות בטהרן נראו במבט ראשון כסותרים. בכיר במערך ניהול החירום העירוני אמר שמרכז העיר אינו נמצא במסלול ההצפה העיקרי מן ההרים, אף שייתכנו בו הצטברויות מקומיות של מים.
מומחה לניהול אגני ניקוז הזהיר במקביל כי גשם חזק עלול לגרום לשיטפונות במדרונות הדרומיים של הרי אלבורז ובאגנים שמעל טהרן.
למעשה, שני הדיווחים עוסקים באזורים ובסוגי סיכון שונים. מרכז העיר אינו בהכרח היעד המרכזי של מים הזורמים מן ההרים, אך אזורים הסמוכים לערוצים ולאגני הניקוז עלולים להיפגע בעת גשם כבד.
ההבחנה הזאת מונעת שתי מסקנות שגויות: שטהרן כולה בטוחה, או שכל הבירה עומדת בפני הצפה. הסיכון תלוי במיקום, בעוצמת הגשם וביכולת של תשתיות הניקוז להתמודד עם כמויות המים.
בחוץ מדברים על הרתעה, בבית מחכים לביצוע
איראן מנסה לשמר מרחב מיקוח מדיני בלי לרכך את איומיה. קטר ממשיכה להעביר הצעות, עראקצ'י דורש ערבויות ומציג תוכנית מותנית לפתיחת הורמוז, וכיהאן מזכיר לקוראים שגם האפשרות של הסלמה מול ישראל נשארת בשיח.
בתוך המדינה מתקיים מבחן אחר. האזרח נדרש להבין אם הוא זכאי לסיוע, להירשם מחדש במערכת שכבר מחזיקה את פרטיו ולחכות להחלטה. תוכנית עירונית מבטיחה "אפס אינפלציה" למספר מצומצם של מוצרים, בזמן שמשרד הבריאות מזהיר שמשפחות כבר צורכות פחות מוצרי חלב מהמומלץ. מומחים מציעים פתרונות, ופוליטיקאים מתוך המערכת עצמה מודים שהם נתקעים בדרך לביצוע.
החיבור בין הנושאים אינו מלאכותי. גם בתיווך המדיני וגם בניהול הכלכלה, הממשלה מבקשת שהציבור יאמין שהמנגנון עובד עוד לפני שהוא רואה תוצאה.
בהורמוז, התוצאה תהיה חזרת הספינות למסלול רגיל. בתוך איראן, היא תהיה סיוע שמגיע למשפחה בלי להפוך למסלול מכשולים. בשתי הזירות כבר יש הצעות, הצהרות ותוכניות. מה שעדיין חסר הוא ביצוע שאפשר לראות.
he.jcfa.org/qatar-seeks-to-reopen-hormuz-kayhan…