תומאס פרז ג'וניור, היה בן 53 בזמן הארוע ב 2018, התגורר עם אביו, תומאס פרז סניור,בן 71, בבית פרטי בפונטנה, במחוז סן ברנרדינו שבדרום קליפורניה, כ 80 ק"מ ממרכז לוס אנג'לס. השניים ניהלו חיים עצמאיים יחסית, והאב נהג לצאת מהבית לביקורים אצל חברים ומכרים מבלי למסור לבנו מידע מפורט על תוכניותיו. באותה תקופה התכוננו השניים למכור את הבית, והבן, שעבד כקבלן, עסק בעבודות שיפוץ ובהעברת חפצים ממקום למקום. מסיבה זו היו בבית חדרים לא מסודרים, רהיטים שהוזזו וחפצים שהונחו בערמות. השניים גידלו יחד כלבה בשם מרגושה, שכונתה מרגו.

בערב 7 באוגוסט 2018, בסביבות השעה 21:30, יצא האב מביתו עם הכלבה, ככל הנראה בדרכו לתיבת הדואר השכונתית. כעבור דקות אחדות חזרה הכלבה לבדה, כשהרצועה עדיין מחוברת לקולר שלה, אך האב לא חזר. הבן חיפש אותו בסביבת הבית ולא מצא אותו. בתחילה לא התייחס להיעדרות כאירוע חריג במיוחד, משום שאביו נהג לבקר אנשים ללא הודעה מוקדמת ואף להישאר אצלם שעות ממושכות. עם זאת, כשהאב לא חזר גם למחרת, גברה דאגתו של הבן.

בדיעבד התברר שהאב המשיך מביתו לביקור אצל אחיו בפונטנה ואז נסע 80 ק"מ לבקר חבר באזור לוס אנג'לס ואז קנה כרטיס טיסה לטוס לאוקלנד באזור לוס אנג'לס שם גרה בתו. הוא לא הודיע לבנו כל הנסיעה הזאת. בדיעבד חוסר אחריות אז בזמן אמת ההתנהלות הזאת נראתה לו טבעית. הוא גם שכח את הטלפון הנייד שלו ולכן הבן לא היה יכול ליצור איתו קשר. בהמשך יצר האב קשר עם בתו, שהתגוררה בצפון קליפורניה, והיא רכשה עבורו כרטיס טיסה לביקור אצלה באזור אוקלנד. אין ראיה שהאב תכנן מראש את כל מסלול הנסיעה או שהתכוון להדאיג את בנו, ומעדותו עולה שלא ידע כלל שהמשטרה מחפשת אותו.

בשעות אחר הצהריים של 8 באוגוסט התקשר הבן למספר הטלפון המשטרתי שאינו מיועד למצבי חירום. הוא ביקש לדווח על אביו הנעדר ולברר אם התקבל מידע על גבר מבוגר שנראה משוטט באזור או זקוק לעזרה. את השיחה קיבלה ג'ואנה פיניה, עובדת שירות קהילתי במשטרת פונטנה. פיניה התרשמה שהתנהגותו של פרז אינה תואמת את הדאגה שהייתה מצפה מאדם המדווח על היעלמות אביו. לדבריה, הוא עבר בין נושאים שונים במהלך השיחה ולא נשמע מודאג במידה מספקת. בעקבות התרשמותה עדכנה את הממונה עליה, שילה פולי, והשתיים החליטו להגיע לבית.

כאשר הגיעו השוטרות לבית המשפחה, הבחינו בחפצים מפוזרים, ברהיטים שהוזזו ובסימנים לעבודות שבוצעו במקום. פרז הסביר שהוא משפץ את הבית ומכין אותו למכירה, אולם השוטרות העלו אפשרות שהבלגן נגרם במהלך מאבק. הן הבחינו גם בשריטות ובחבלות על גופו של הבן, והוא הסביר שנגרמו במסגרת עבודתו כקבלן. השוטרות הזעיקו שוטרים נוספים, ובהם הבלש רוברט מילר, שקיבל תפקיד מרכזי בחקירה. פרז שיתף פעולה עם השוטרים, והשאיר בידיהם את האפשרות להמשיך לבדוק את הבית גם לאחר שהסכים להתלוות אליהם לתחנת המשטרה.

בתחנת המשטרה החל מילר לתשאל את פרז על נסיבות ההיעלמות ועל מערכת היחסים בינו לבין אביו. פרז מסר פרטים על סדר האירועים והציע מקומות שבהם אפשר לנסות לאתר את האב, ובהם בתו, אחיו וחבריו. לפי עדותו המאוחרת, השלב הראשון של התשאול נמשך כשעה וחצי והתנהל באופן ענייני. במקביל פנו החוקרים לבית המשפט וקיבלו צווי חיפוש שאפשרו להם לבדוק את הבית, כלי רכב וטלפונים. לקראת הערב הגיעו אנשי זיהוי פלילי לבית, והחקירה החלה להתמקד באפשרות שהאב היה קורבן לאירוע אלים.

במהלך החיפוש דיווחו החוקרים על כתמים שנחשדו כדם ועל תגובות חיוביות לחומר כימי בשם Bluestar. החומר משמש לזיהוי ראשוני של עקבות דם שאינן בהכרח נראות לעין, באמצעות תגובה כימית היוצרת אור. אולם תגובה חיובית אינה מהווה כשלעצמה הוכחה לנוכחות דם, משום שחומרים אחרים, ובהם רכיבים מסוימים בחומרי ניקוי, בצבעים ובמוצרי בית, עלולים לגרום לתגובה דומה. במקרה זה הייתה חשיבות לכך שהבית עבר שיפוצים ושנעשה בו שימוש בחומרי בנייה וצביעה. למרות המגבלות הללו, החוקרים החלו להציג את הממצאים כאילו נמצאו בבית כמויות גדולות של דם.

כבר בשנת 2018 היו זמינות בדיקות נוספות שיכלו לסייע בקביעה אם החומר החשוד הוא דם. חלק מבדיקות הסינון מסוגלות לספק תוצאות בתוך דקות, ואילו בדיקות אימות ובדיקות לזיהוי מקור ביולוגי עשויות להימשך זמן רב יותר. גם אילו התברר שהכתמים מכילים דם אדם, היה צורך לקבוע אם מדובר בדם של האב, של הבן או של אדם אחר, ולבחון את נסיבות הימצאותו. לפי תחקיר לוס אנג'לס טיימס, הממצאים שהחוקרים הציגו כראיות לדם לא אומתו בבדיקת מעבדה, ואף אחד מהשוטרים לא העיד בהמשך שראה בעצמו דם גלוי לעין. מסמכי בית המשפט מתעדים את דיווחי המשטרה על כתמים חשודים, אך אינם מציגים ממצא מעבדתי שהוכיח כי בבית התרחש רצח.

באותו חיפוש השתמשה המשטרה גם בכלב שהובא על ידי מתנדב הקשור למשרד השריף המקומי והיה מיומן לכאורה בזיהוי ריח של שרידי אדם. לפי דוחות המשטרה, הכלב הגיב באזור חדר השינה של האב, והתגובה פורשה כסימן אפשרי לנוכחות שרידי גופה. החוקרים ראו בכך חיזוק להשערה שהאב נרצח בבית, אף שלא נמצאה גופה ולא התגלה סימן ישיר לכך שהתרחש רצח. מאוחר יותר התברר שהכלב לא היה כלב משטרתי רשמי, והתגובה שלו לא הייתה ראיה עצמאית המוכיחה מוות. למרות זאת, הממצא נכלל בדוחות המשטרה ושימש חלק מהבסיס לצווי חיפוש נוספים.

במהלך הלילה שבין 8 ל-9 באוגוסט השתנה אופי החקירה של פרז. מילר וחוקרים נוספים החלו להציג לו את האפשרות שרצח את אביו, אף שלא הייתה בידיהם גופה או ראיה ישירה למעשה. פרז הכחיש את הטענה וחזר ואמר שאינו יודע היכן נמצא אביו. הבן הציע לחוקרים כבר בתחילת החקירה שאביו אולי נסע ברכבת לבקר את אחיו, או נסע לאוקלנד לבקר את בתו. כלומר, הבן עצמו העלה אפשרויות שהתאימו למדי למה שאירע בפועל, אבל השוטרים שכבר ננעלו על תסריט הבן רצח את האב כלל לא טרחו לבדוק, כל מאמציהם היו לאלץ את הבן להודות. בסביבות השעה 02:57 לפנות בוקר קיבלו החוקרים צו חיפוש נוסף הנוגע לנתוני תקשורת, ובשעה 04:41 נלקחה מפרז דגימת DNA. בשלב זה עבר פרז לילה שני כמעט ללא שינה, ולפי עדותו היה מותש והתקשה להתמודד עם המשך השאלות.

האח והחברה שפגשו את האב בזמן שנחשב נעדר כמובן יכלו להעיד שהאב היה בחיים אבל לא ידעו בכלל שיש בעיה והוא נחשב נעדר. החוקרים לא ניסו ליצור איתם קשר. לפי תחקיר CNN, האב סיפר שלאחר שיצא מביתו ביקר אצל אחיו ובהמשך שהה אצל חברה. הוא עצמו לא ידע שמתנהלים אחריו חיפושים עד שיצר קשר עם בתו. הבת ידעה מאחיה שהוא מחפש את האבא אבל לא היה לה מושג מה המשטרה מעוללת לו וכמה הדרמה גדולה.

בבוקר 9 באוגוסט הצטרפו לחקירה הבלשים דייוויד יאנוש וקייל גאתרי. השניים לקחו את פרז לנסיעה ברחבי העיר, שבמהלכה עברו בין מקומות שונים שנראו להם רלוונטיים לאפשרות שהוסתרה בהם גופה. בין היתר בדקו אזורי בנייה, מקום למסירת חפצים ומקומות סמוכים למגרש גולף. במהלך הנסיעה אמרו החוקרים לפרז שהם משוכנעים שאביו מת ושהוא אחראי למותו. הם הציעו אפשרות שלפיה התרופות שנטל גרמו לו לבצע מעשה אלים ולאחר מכן לאבד את זיכרון האירוע.

פרז סבל באותה תקופה מבעיות רפואיות ונפשיות, ובהן דיכאון וחרדה, ונטל תרופות שונות. במהלך הנסיעה אמר לחוקרים שאינו מרגיש טוב וביקש טיפול רפואי, אולם בקשתו נדחתה. לפי התיעוד שנבחן בבית המשפט, אחד החוקרים אמר לו שאין צורך להביאו לבית חולים. פרז טען בהמשך שנמנעה ממנו האפשרות לקבל את תרופותיו באופן סדיר, וכי חוסר השינה והחקירה הממושכת החמירו את מצבו. עיריית פונטנה חלקה על הטענה בדבר מניעת תרופות וטענה שקיבל את התרופות שביקש. השופטת שדנה בתביעתו קבעה שקיימות ראיות לכך שהחוקרים היו מודעים לפגיעותו ולמצוקתו הרפואית במהלך החקירה.

בשעות הצהריים של 9 באוגוסט הוחזר פרז לתחנת המשטרה. החל בשעה 14:32 לערך תועדה חקירה נוספת בצילום וידאו שנמשך כשמונה שעות וחצי, ובמהלכה נכנסו לחדר חוקרים שונים. פרז ביקש להיפגש עם חברו ושותפו העסקי, קרל פראזה, והחוקרים הסכימו להביאו לתחנה. לפני שהורשה להיפגש עם פרז, שוחחו החוקרים עם פראזה ואמרו לו שהצטברו ראיות מכריעות לכך שחברו רצח את אביו. לדבריו, נאמר לו שנמצאו כמויות גדולות של דם ושקיים מידע על המקום שבו הוסתרה הגופה.

פראזה נכנס לחדר החקירות וניסה לשכנע את חברו למסור מידע על מות אביו. הוא התקשה להאמין שפרז ביצע רצח, אך חשב שהחוקרים אכן מחזיקים בראיות מוצקות נגדו. בשיחה ביניהם חזר פראזה על חלק מהטענות ששמע מהשוטרים ושאל את פרז אם ייתכן שביצע את המעשה ואינו זוכר. פרז המשיך לומר שאינו יודע מה קרה לאביו. לאחר שפראזה יצא מהחדר התברר לו, לדבריו, שהחוקרים מתייחסים לראיות כאל ראיות נסיבתיות ולא בהכרח כאל הוכחה ישירה. הוא ביקש לחזור לחדר כדי להבהיר זאת לחברו, אך לא הורשה לעשות כן.

בהמשך אותו יום הכניסו החוקרים לחדר החקירות את מרגו, הכלבה של האב והבן. הם אמרו לפרז שהכלבה הייתה עדה לרצח, הלכה בתוך הדם שנשפך בבית וסובלת מטראומה כתוצאה ממה שראתה. החוקרים סיפרו לו על כלב אחר שנאלצו להמית לאחר שנפגע נפשית בעקבות אירוע אלים, ורמזו שגם מרגו עלולה להגיע למצב דומה. פרז הגיב במצוקה קשה וניסה להרגיע את הכלבה. במהלך החקירה נאמר לו שעליו להיפרד ממנה, ובהמשך הועברה מרגו למכלאה במחוז סמוך ונמסרה שם ככלבה משוטטת.

במקביל המשיכו החוקרים להציע לפרז תרחישים שונים לרצח לכאורה. הם שאלו אם ייתכן שהתווכח עם אביו, היכה אותו בחפץ, דרס אותו ברכב או דקר אותו במספריים. פרז השיב בחלק מהמקרים שייתכן שהדברים אפשריים, אך לא טען שהוא זוכר שביצע אותם. כאשר נשאל ישירות אם דקר את אביו, השיב שאינו חושב שעשה זאת. החוקרים המשיכו להציג את האפשרות שהזיכרון שלו נפגע בגלל התרופות שנטל ושחוסר יכולתו להיזכר אינו שולל את האפשרות שביצע רצח.

בהדרגה החל פרז להפגין סימני מצוקה גוברים. בצילומי החקירה הוא נראה בוכה, מושך בשערותיו, קורע את חולצתו ומתקשה להשיב לשאלות. בשלב מסוים עודדו אותו החוקרים להתנצל בפני אביו, והוא אמר שהוא מצטער ואינו מבין מה אירע. הוא גם התנצל בפני אחותו על כך שלכאורה גרם למות אביהם. החוקרים פירשו את דבריו ואת תשובותיו ההיפותטיות לשאלותיהם כהודאה ברצח. עם זאת, התיעוד מלמד שחלק ניכר מפרטי הרצח שהופיעו בהמשך בדוחות המשטרה מקורם באפשרויות שהעלו החוקרים ולא בזיכרון עצמאי של פרז.

בדוח שנכתב בהמשך תוארה גרסת רצח מפורטת שלפיה פרז דקר את אביו במספריים, האב עלה לחדר הרחצה והתמוטט, ולאחר מכן העביר הבן את הגופה כשהיא עטופה בווילון מקלחת. אלא שהתיאור לא התאים לאירוע שהתרחש במציאות, משום שהאב כלל לא נפגע. חלק מהפרטים בדוח נידונו במהלך החקירה כאפשרויות בלבד, והבן לא סיפק תיאור עקבי של מעשה שהוא זוכר שביצע. לאחר שעות של תשאול מצבו הנפשי של פרז הידרדר עוד יותר. בשלב מסוים, כשהושאר לבדו בחדר, הוציא שרוכים מנעליו וניסה להשתמש בהם כדי לחנוק את עצמו. הניסיון נכשל, אך בעקבותיו הוחלט בהמשך להעבירו להערכה פסיכיאטרית כפויה.

באותו ערב, 9 באוגוסט, התבררה למשטרה גם התשובה לשאלת היעלמותו של האב. בסביבות השעה 20:45 שוחח הבלש רוברט מילר עם בתו של תומאס פרז סניור, שהתגוררה בצפון קליפורניה. היא הודיעה לו שאביה נמצא בחיים, שהוא הגיע לנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס, ושבכוונתו לעלות על טיסה לביקור אצלה באוקלנד. הבת גם הייתה מעורבת ברכישת כרטיס הטיסה לאביה. עד שלב זה הבת ידעה שאחיה דיווח על האב כנעדראבל לא ידעה דבר על מה שהמשטרה עושה לאחיה.

פרט משמעותי בחקירה הוא שכבר בתחילתה אמר הבן לחוקרים שאביו עשוי להיות אצל אחיו, בתו או אחד מחבריו. לפי תחקיר CNN, פרז העלה את האפשרויות הללו במסגרת ניסיונותיו לסייע באיתור האב. דבר לא נעשה כדי ליצור קשר עם כל אותם אנשים במהלך השעות הראשונות של החקירה. עם זאת, העובדה שהבת הצליחה למסור למשטרה את מקום הימצאו של האב מלמדת שבדיקת קשריו המשפחתיים הייתה עשויה להוביל למידע חשוב על היעלמותו. אין במסמכים שנבדקו הסבר מלא לשאלה מדוע מידע זה לא התקבל לפני שהחקירה התפתחה לכיוון של חשד לרצח.

בעקבות שיחתה של הבת נשלחו שוטרים לנמל התעופה כדי לאתר את האב ולאמת את זהותו. האב נמצא כשהוא ממתין לטיסה, ללא כל פגיעה גופנית. לדבריו, השוטרים עיכבו אותו, הקריאו לו את זכויותיו והסיעו אותו בחזרה לפונטנה, אף שלא היה חשוד בעבירה כלשהי. במהלך הנסיעה ובתחנת המשטרה נשאל על יחסיו עם בנו ועל האפשרות שהתרחשו ביניהם אירועי אלימות. האב סיפר בהמשך שלא הבין מדוע נדרשה התערבות משטרתית כה נרחבת וכי לא היה מודע לכך שבנו נחקר בחשד לרציחתו.

בזמן שהאב אותר בחיים, היה הבן במצב נפשי קשה בעקבות החקירה וניסיון ההתאבדות. לקראת חצות הועבר פרז לבית החולים האזורי ארוהד לצורך הערכה פסיכיאטרית כפויה לפי סעיף 5150 בחוק הקליפורני, המאפשר החזקה לצורך הערכה של אדם המצוי במשבר נפשי למשך עד 72 שעות. במהלך העברתו לבית החולים נאזק פרז והוקראו לו זכויותיו. אף שהמשטרה כבר קיבלה מידע על כך שאביו חי, הבן לא עודכן בכך. הוא המשיך להאמין שאביו נרצח ושייתכן שהוא עצמו אחראי למותו.

פרז טען בהמשך שנמנע ממנו ליצור קשר עם בני משפחתו וכי המשטרה הגבילה את האפשרות לקבל שיחות טלפון במהלך האשפוז. האב ניסה לבקר אותו בבית החולים, אך לפי עדויות המשפחה לא הצליח להיפגש איתו במשך כמה ימים. בסופו של דבר סייעה אחות בבית החולים ליצור קשר טלפוני בין האב לבן. רק אז נודע לפרז שאביו בחיים ושלא התרחש רצח. לאחר שחרורו מהאשפוז נפגשו האב והבן שוב, כשבוע לאחר היעלמות האב. מרגו הוחזרה גם היא למשפחה לאחר שבמכלאה התגלה שבב הזיהוי שלה, אולם לדברי המשפחה היא שבה פצועה ונזקקה בהמשך לניתוח ברגלה.

גם לאחר שאותר האב המשיכה משטרת פונטנה לחקור את האפשרות שהתרחש בבית אירוע אלים. ב-13 באוגוסט הוצא צו חיפוש נוסף, שהתבסס בין היתר על האפשרות שפרז פגע באדם אחר שזהותו אינה ידועה. החוקרים המשיכו להסתמך על הממצאים שזוהו כדם ועל תגובת הכלב שהובא לחיפוש. בהמשך אושרו גם אמצעי מעקב שנועדו לסייע לחקירה. אולם לא נמצאה גופה אחרת, לא התגלה קורבן נוסף ולא התבססה ראיה לכך שהתרחש בבית רצח. בסופו של דבר לא הוגש נגד פרז כתב אישום.

בשנים שלאחר האירוע סיפר פרז שמצבו הנפשי ותפקודו היומיומי נפגעו. לדבריו, הוא סבל מחרדה, התקשה לחזור לעבודה וחשש ממפגשים עם המשטרה. חברו קרל פראזה העיד במסגרת ההליך האזרחי שהבחין בשינוי בהתנהגותו ובמצבו הרגשי לאחר האירועים. האב והבן המשיכו להתגורר יחד, אך סיפרו שהתקשו לשוחח על החקירה ועל השלכותיה. לטענת פרז, עצם העובדה שיצר קשר עם המשטרה כדי לקבל עזרה הפכה עבורו למקור מתמשך של חשש וחוסר אמון.

ב-23 באוגוסט 2019 הגיש פרז תביעה אזרחית לבית המשפט הפדרלי במחוז המרכזי של קליפורניה נגד עיריית פונטנה וחמישה שוטרים שהיו מעורבים בחקירה. התביעה כללה טענות לפגיעה בזכויותיו החוקתיות, לכליאת שווא, לחיפושים בלתי חוקיים ולגרימת מצוקה נפשית מכוונת. פרז טען שהחוקרים הפעילו עליו לחץ פסיכולוגי קיצוני, הציגו בפניו עובדות שקריות וניצלו את מצבו הרפואי כדי להביאו להודאת שווא. מנגד טענו השוטרים שהיה בסיס סביר לחשוד שבבית התרחש אירוע אלים, ושהחקירה נועדה לברר מה אירע לאב הנעדר. העירייה חלקה גם על הטענה שהבן הוחזק ללא אפשרות לקבל מזון או תרופות.

במסגרת ההליך המשפטי הוצגו לבית המשפט יותר מעשר שעות של צילומי וידאו, ובהן כארבע וחצי שעות נוספות מצילומי מצלמות גוף לצד צילום ממושך מחדר החקירות. התיעוד אפשר לבית המשפט לבחון את חילופי הדברים בין פרז לחוקרים ואת התנהגותו במהלך התשאול. מהצילומים עלה שהשוטרים הציגו לו שוב ושוב את הטענה שרצח את אביו, אף שלא נמצאה גופה. השופטת הפדרלית דולי גי בחנה גם את עדויות הצדדים, את דוחות החקירה ואת המסמכים הרפואיים. היא הדגישה את משך החקירה, את מצבו הפגיע של פרז ואת השימוש באיומים ובהטעיה במסגרת התשאול.

ב-15 ביוני 2023 פרסמה השופטת גי החלטה בבקשת השוטרים לדחות את התביעה ללא משפט. היא קבעה שחבר מושבעים סביר עשוי להגיע למסקנה שהחוקרים הפעילו על פרז עינויים פסיכולוגיים המנוגדים לחוקה האמריקאית. בהחלטתה ציינה שהחוקרים היו מודעים למצבו הגופני והנפשי של פרז, ובכל זאת המשיכו בחקירה הממושכת שהובילה להודאת השווא ולניסיון ההתאבדות. בהתאם לכך היא התירה את המשך בירורן של כמה מהתביעות נגד דייוויד יאנוש וג'רמי הייל, ובכללן טענות לפגיעה בזכות להליך הוגן ולגרימת מצוקה נפשית מכוונת. במקביל דחתה השופטת חלק מטענותיו של פרז, לרבות חלק מהטענות נגד שוטרים אחרים ובעניין חוקיותם של החיפושים.

ההחלטה לא הייתה פסק דין סופי שקבע אחריות אזרחית או פלילית של השוטרים. משמעותה הייתה שחלק מהטענות שהעלה פרז נתמכו בראיות מספיקות כדי לאפשר את בירורן במשפט. בעקבות התקדמות ההליך החלו הצדדים לנהל משא ומתן לפשרה. בשנת 2024 הושג הסדר שבמסגרתו הסכימה עיריית פונטנה לשלם לפרז 898 אלף דולר. הפשרה לא כללה הודאה באחריות מצד העירייה או השוטרים, ולא ניתנה הכרעה סופית של חבר מושבעים בשאלת חוקיות פעולותיהם.

עיריית פונטנה הסבירה שהפשרה נועדה לחסוך את העלויות ואת הסיכונים הכרוכים בהמשך ההליך המשפטי. היא המשיכה לטעון שהחוקרים פעלו מתוך חשד סביר לכך שהתרחש אירוע אלים בבית, וכי לא הוכחה הפרה של החוק. בתחקיר שפרסמה CNN בספטמבר 2024 דווח שלא נמצאה אינדיקציה ברורה לחקירת משמעת פנימית בעקבות האירוע. עם זאת, היעדר תיעוד פומבי אינו מוכיח שלא נערכה בדיקה כלשהי. מהתחקיר עלה גם שחלק מהשוטרים שהיו מעורבים בחקירה קודמו במהלך השנים שלאחר מכן.

לפי CNN, קייל גאתרי, שהיה אחד החוקרים שהשתתפו בתשאול, זכה בתואר עובד השנה במשטרת פונטנה לשנת 2019 ובהמשך קודם לדרגת סמל. גם דייוויד יאנוש קודם לדרגת סמל. מייקל דורסי, ששימש בתפקיד פיקודי בזמן החקירה, התקדם בהמשך לתפקיד מפקד משטרת פונטנה. השוטרים שנשאלו על שיטות החקירה הגנו על השימוש בתחבולות ובהטעיה וטענו שהאמצעים שבהם השתמשו אינם בהכרח הגורם להודאת השווא. העירייה הודיעה כי פותחו שיפורים באופן הטיפול באנשים המתמודדים עם משברים נפשיים, אך לא הוצגה הודאה רשמית בהתנהלות פסולה.

פרשת פרז נידונה בהמשך בתקשורת האמריקאית במסגרת דיון רחב יותר על חקירות משטרה ועל תופעת הודאות השווא. אחד ההיבטים המרכזיים במקרה הוא שההודאה לא אומתה באמצעות ראיות עצמאיות, ובהמשך התברר שהעבירה שבה הודה פרז כלל לא התרחשה. החוקרים הסתמכו על ממצאים פורנזיים ראשוניים שלא אומתו כראיות לרצח, על התנהגות שפורשה כחשודה ועל תשובות שנתן פרז לשאלות שהציגו לו. הלחץ שהופעל עליו כלל חקירה ממושכת, הצגת מידע כוזב על מות אביו, שימוש במצבו הרפואי והעלאת האפשרות שכלבת המשפחה תומת. ההתפתחויות הללו תועדו בהקלטות ובמסמכי בית המשפט והפכו את המקרה לדוגמה מוכרת לסכנות הכרוכות בחקירה המתמקדת בהשגת הודאה לפני ביסוס עצם התרחשותה של עבירה.

המקרה הותיר מחלוקת משפטית וציבורית בנוגע לגבולות המותרים של לחץ פסיכולוגי בחקירות ולחובה לאמת ראיות פורנזיות לפני הצגתן בפני נחקר כעובדות מוכחות. העובדה המרכזית שלא השתנתה לאורך כל החקירה הייתה שתומאס פרז סניור לא נרצח.

בעקבות המקרה הוקמה ועדה שקבעה כללים מחמירים יותר לגבי מתי מותר לשקר למחקר, איך צריך להתחשב כשהנחקר הוא חלש מבחינה נפשית, והעיקר איך לא לקפוץ למסקנות ולפעול על סמך הנחה מוחלטת שאתה יודע מה קרה ורק צריך להשיג הוכחות לזה. זה לא עבודת משטרה נכונה.

בתמונה: פרז הבן ברגע שהשוטר הצליח לשכנע אותו לרצח את אביו, הוא רק לא זוכר את זה...( האב חי...)

youtube.com/watch

latimes.com/california/story/2024-06-01/fontana…